בעולם נחלצים אינספור פקקים של אינספור בקבוקי מבעבעים, ונדמה שרובם אינם מחבל שמפן.
כבר ב־2010 עקפו המבעבעים מאיטליה את אלה מצרפת ביצוא לארצות הברית, והמגמה רק מתרחבת.
זה לא רק עניין של מחיר אלא של טעם.
העולם למד להרים כוס גם למבעבעים מספרד, מאיטליה, מגרמניה ומאזורים אחרים שפחות מצטלמים אבל משאירים מקום לטעם האישי, לחירות הבחירה, ליין ששר בקולו שלו.
בכל שנה מצטרפים עוד ועוד חוגגים המבינים כי שמפניה אינה מונופול על אושר.
כי מבעבעים נפלאים נוצרים גם בכפרים רחוקים, בכרמים קטנים, בידי ייננים שמאמינים באדמה יותר מאשר בפרסום.
יינות עם נשמה, עם אישיות, עם סיפור אמיתי.
לא כאלה שרודפים מותרות אלא כאלה שמספרים אמת.
מה זה בעצם יין מבעבע
מבעבע טוב מתחיל ביין טוב.
אי אפשר לייצר קסם מיין גרוע, בדיוק כפי שאי אפשר לבשל דג רע ברוטב משובח.
ברוב המקרים יין מבעבע עובר שתי תסיסות. הראשונה הופכת את הענבים ליין, והשנייה מעניקה לו את הבועות.
השמרים, אותן פטריות חד תאיות עקשניות, אוכלות את הסוכר ומשחררות אלכוהול ופחמן דו חמצני.
בכלי סגור הפחמן נלכד ביין והופך אותו למבעבע.
ככל שהתסיסה ארוכה ואיטית יותר כך היין עמוק ומורכב יותר.
במבעבעים הטובים ביותר התהליך הזה קורה בתוך הבקבוק עצמו, בשקט, במשך חודשים ושנים.
כך נולדות הבועות העדינות, הדקות, אלה שמתפזרות על הלשון כמו לחש.
במבעבעים פשוטים יותר מוסיפים את הפחמן באופן מלאכותי, אך זה כבר לא אותו קסם.
כל ארץ והבועות שלה
בקטלוניה שבספרד יקראו לזה קאווה
באיטליה זה פרוסקו או פרנצ׳קורטה או למברוסקו ועוד
בגרמניה זקט
בצרפת, מחוץ לשמפניה, זה קרמו מאלזס, קרמו מבורגון, קרמו מהלואר או מהז׳ורה
כל אזור והאופי שלו
כל כרם והסיפור שלו
יינות קאווה מתיישנים חודשים ארוכים על השמרים ומפתחים ארומות של לחם טרי ואגוזים
בפרנצ׳קורטה האיטלקית תמצאו אלגנטיות מדויקת ודיוק כמעט שמפני
ובגרמניה, מבעבעי ריזלינג בוהקים בחומציותם ומלאים בשירה צפונית
לא רק לחג
יותר ויותר שותים מגלים כי יין מבעבע אינו רק לשנה חדשה אלא לשגרה טובה
הבועות מנקות את החיך ומאירו כל מנה באור חדש
מבעבע איכותי יכול ללוות ארוחה שלמה, משמפניה קטנה בפתיחה ועד פרנצ׳קורטה לצד הגבינה
רוב היינות המבעבעים הגדולים נוצרים ביקבים משפחתיים קטנים שבהם השמרים מדברים עם היין והשקט מדבר עם הלילה
יינות שנעשים מתוך אהבה ולא מתוך תקציב שיווקי
כי בסוף, מה שקובע הוא לא הלייבל אלא הלב
לא היוקרה אלא הדיוק
לא גודל הבועה אלא אמת היין שמתחתיה
